מפגש הראשון של הפורום לתזונה בת-קיימא בשיתוף מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט לשנת 2022.
המפגש עסק במזונות אקוואטיים (מזונות כחולים), בעקבות פרסום סדרת מאמרים מרשימה בהיקפה בנושא זה בספטמבר האחרון. המאמרים עסקו בתפקידם החיוני של המזונות הכחולים והמים שבהם הם גדלים במעבר למערכות מזון בריאות ומקיימות. וגם, ד"ר דורית אדלר מסכמת שנת פעילות 2021 של הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא:

ד״ר פטריק הנריקסון מאוניברסיטת שטוקהולם ומכון באייר בשוודיה הציג את חמשת הדוחות הבנלאומיים על מזונות כחולים, בריאות וסביבה (הדרישה למזונות כחולים, הערכים התזונתיים של מזונות כחולים, הייצרנים/דייגים/מגדלים של מזונות כחולים, דו״ח על שינויי אקלים והשפעתם על המזונות הכחולים, ודוח על טביעת הרגל הסביבתית על מזונות כחולים). ארקסון מסכם כי  למזונות כחולים ישנו בתפקיד בביטחון התזונתי הגלובלי, וצוות המחקר מציע חמש פעולות לאבטחת הביטחון תזונתי ושמירה על הקיימות:

צריך לקדם את המזון הכחול כחלק מהביטחון התזונתי, לשמור על היצרנים הקטנים המקומיים שהמזונות הכחולים הם חלק מהתרבות, התזונה והמסורת של תרבויות ילידיות מסביב לעולם.

מזון הכחול הוא בעל טביעת רגל סביבתית נמוכה מחלבון יבשתי מהחי, ואצות ורכיכות הן בעלות טביעת הרגל הנמוכה ביותר מכל המזונות הכחולים.

מד״ר הנריקסון והתמונה הגלובלית הדיון עבר למשמעויות המקומיות של מזון כחול, הראשון שהציג היה ניר פרוימן, מנהל אגף הדיג וחקלאות מים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. הוא הראה את תמונת המצב העולמית והמקומית של דגי מאכל והשינויים שחלו בשני העשורים האחרונים. ופירט את השינוים שהוביל המשרד בעקבות השינויים הללו, ואת תוצאות הרפורמה שהובילו בענף המדגה בכדי לשמור על הדגים במים ולהפחית את הזיהום הסביבתי מבריכות הדגים באזור הנחלים. לסיום סירטט תמונה עתידית, אפשרויות ואתגרים של חקלאות מיימית בישראל.

נייבה תדמור שלו , דוקטורנטית בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה,  סקרה את עולם האצות – את הסוגים השונים, והיתרונות שיש לאצות כמנוע צמיחה ירוק לחקלאות בישראל. מבין כל המזון הכחול לאצות יש אימפקט סביבתי הכי נמוך ביותר. באצות יש פוטנציאל כספק חלבון, והן חלק משמעותי מתעשיית המזון. לדבריה, אצות הן פתרון שיכול להוריד פגיעה נוספת בים.

ד״ר בלה גליל, חברת הועדה המדעית למינים פולשים של האיגוד הבינלאומי לשמירת הטבע, ואוצרת אוסף הסרטנים במוזאון הטבע ע״ש שטיינהרדט – שמה דגש על כך שצריך בכל הדיון על המזון הכחול, לקחת בחשבון ולחשוב על כל המערכת האקולוגית: להבין את המשמעויות של חקלאות והתערבויות שונות בסביבת הים, וההשפעה שלהם על המשאבים בים התיכון. מינים פולשים "זולגים" משפיעים על כל המערכת האקולוגית בים, משנים את התפקוד והיכולות שלה, ומשבשים את מארג המזון של החברות המקומיות ופוגעים בדגה המקומית עד הכחדה.

אלון רוטשילד, מנהל תחום מגוון ביולוגי בחברה להגנת הטבע התמקד במשמעות של חקלאות ימית ודיג, בעיקר לא סלקטיבי, על האקוסיסטם בים התיכון. לחקלאות ימית יש השפעות סביבתיות, וחייבים לנהל אותה. יש להקפיד על רמות טרופיות נמוכות, יחס חלבון, ולהרחיק את האזורים של חקלאות ימית מאזורים של שמורות טבע ימיות. לגבי דיג – דיג הוא איום מספר אחד על הטבע הימי, הרבה יותר משינויי אקלים ומינים פולשים, ותמונת המצב העולמית מראה שכ- 90 אחוז מאוכלוסיות הדגים הגדולים נעלמו. דיג לא סלקטיבי גורם להרבה מאוד שלל לוואי שמושלך חזרה לים, ומזהם. זה גורם נזקים גדולים לסביבה הימית. חייבים לנהל טוב את הדיג בים התיכון, ולמנוע דיג יתר, להכריז על מינים מוגנים ולהשלים את רפורמת הדיג כדי לשמור על הים. 

כחלק מהצורך של הפחתה בצריכה של מזון מהחי, אין מנוס מלהפחית דרמטית גם צריכה של מזונות ימיים ״מרמות גבוהות״ כגון דגים ולהתמקד ״ברמות נמוכות״ יותר כמו אצות.